הכלל בע"מ נ' עמותת ידידי מועדון כדורגל הפועל גבעת ואח'

החלטה

לפני בקשת התובעת להגיש כראיה באמצעות עד הנתבעת 1, מר יואב קובי, ובמהלך חקירתו הנגדית, דוחות שנתיים של התובעת לגביהם נטען שהוגשו על-ידה לרשם החברות ומצויים בתיק החברה אצל הרשם (להלן הדוחות). באופן ספציפי נסבה הבקשה על דוח שנתי של התובעת שהוגש לרשם על-פי הנטען ביום 27.11.1989 [ראו פרוטוקול הדיון מיום 30.4.2013 עמ' 146 ש' 19-13].

הנתבעות התנגדו להגשת המסמך כראיה.

טיעוני הצדדים נשמעו על-פה בישיבת יום 30.4.2013. החלטה זו מכריעה בהתנגדות.

דין ההתנגדות להתקבל על-יסוד כל אחד מהטעמים שלהלן – קל וחומר בהינתן משקלם המצטבר.

1.ההליך דנן נפתח על דרך של הגשת תובענה לסילוק יד בסדר דין מקוצר; ההליך הופנה נגד הנתבעת 1 לבדה (להלן העמותה). בבקשתה ליתן לה רשות להתגונן פרטה העמותה את נימוקי הגנתה ובתוך כך טענה טענות שעניינן בהיעדרם של בעלי מניות בחברה-התובעת. עוד בטרם הוגשה הבקשה למתן רשות להתגונן פנה בא-כוח העמותה אל בא-כוח התובעת וביקש לקבל שורה של מסמכים הקשורים בתובעת כחברה – ביניהם מסמכי התאגדות, רשימה עדכנית של בעלי המניות בתובעת, פרוטוקולים של בעלי מניות בתובעת ועוד כהנה וכהנה מסמכים מסוג זה, שחזקה עליהם שהם מצויים ברשות התובעת ובשליטתה. בא-כוח התובעת, עו"ד רביץ שלימים נשמע בהליך זה כעד היחיד מטעמה, הודיע לעמותה בכתובים כי הוא מסרב להמציא את המסמכים שהתבקשו מהיותם חסרי רלוונטיות למחלוקת העומדת לדיון. ההתכתבות בין הצדדים בעניין זה צורפה לבקשת העמותה ליתן לה רשות להתגונן.

התובעת אינה רשאית להחזיק בחבל משני קצותיו, בכל הקשור לפרשת ההגנה לטעון לחוסר רלוונטיות של מסמכים שונים שהתבקשו על-ידי הצד שכנגד באורח מפורש ובכתב אך בכל הקשור להוכחת התביעה – לבקש להסתמך על אותם מסמכים עצמם כראיה.

2.עמדת התובעת בדבר היעדר רלוונטיות של המסמך שעליו נסב ההחלטה, כמו גם של מסמכים אחרים מסוגו הקשורים בהתאגדותה ובפעילותה כחברה, נלמדת גם מכך שהתובעת נמנעה מגילוי מסמכים אלה בשלב ההליכים המקדמיים של גילוי ועיון. בהחלטה מיום 3.3.2009 (כב' השופטת אסיף) ניתן צו גילוי מסמכים הדדי שמועד לביצועו נקצב עד יום 5.4.2009. העמותה הטעימה שמסמכים כאלה שהתבקשו על-ידה עובר להגשת הבקשה לרשות להתגונן לא גולו על-ידי התובעת בגדרם של הליכים מקדמיים; התובעת לא חלקה על כך.

כלל הוא שבהליכי גילוי מסמכים חובה על בעל-דין לגלות "[...] מה הם המסמכים הנוגעים לענין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה [...]"; כך לשון תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי. ודוק: הליכים מקדמיים ובתוכם הליכי גילוי ועיון מתקיימים בשלב קדם-המשפט, לאחר שהונחו לפני בית-המשפט כתבי-הטענות אשר מתווים את הפלוגתות השנויות במחלוקת ואשר עומדות לדיון והכרעה. לעמותה ניתנה רשות להתגונן לפי הבקשה שהגישה; בכך הפכו טענות הבקשה לעילות הגנתה [החלטת כב' הרשמת מרגולין-פלדמן מיום 10.12.2008]. משכך ניתנה לתובעת הזדמנות לשוב ולשקול את עמדתה הקודמת; יתכן כי מלכתחילה סברה שהמסמכים שהתבקשה להמציא לעמותה לא רלוונטיים להליך אלא שעתה, משטענות הגנתה של העמותה קשורות בהם, היה באפשרותה להימלך בדעתה ולשנות עמדתה. אלא שכזאת לא נעשה. אותם מסמכים לא גולו על-ידי התובעת בגדרם של הליכי גילוי ועיון מוקדמים. בכך גילתה התובעת דעתה כי היא דבקה בעמדתה לפיה מדובר במסמכים שאינם רלוונטיים למחלוקת והיא לא תידרש להם לעת בירור ההליך.

לו ביקשה התובעת להביא כראיה את מסמכיה המצויים בתיק רשם החברות, ולו רק לשם התמודדות עם הטענות שהועלו בעניין זה בבקשה לרשות להתגונן לאחר שהרשות ניתנה, היה עליה לפרט את המסמכים ברחל-בתך-הקטנה בגילוי המסמכים שלה. הימנעות התובעת מכך מגלמת בחירה מודעת ומושכלת בעמדתה הקודמת לפיה המסמכים כלל אינם רלוונטיים למחלוקת והיא לא תסתמך עליהם בבירור ההליך. התובעת מחוייבת לעמדה זו אף עתה. גם תקנה 114א מורה כי אי-גילוי המסמך על-ידי התובעת במועד הדיוני המתאים לכך, משמעו כי היא לא תוכל להגישו לאחר מכן כראיה. לא הובא מפי התובעת טעם שיש בו כדי לבסס הצדק סביר למחדלה, באופן שיתיר את הגשת המסמך חרף אי-גילויו המוקדם. כאמור, אין מדובר במחדל שבהיסח דעת אלא באימוץ עמדה סדורה של התובעת על-אודות טיבן והיקפן הממשי של המחלוקות העומדות לדיון והכרעה, תוך שהתובעת מגלה את דעתה העקבית כי מסמכיה כחברה כלל אינם רלוונטיים למחלוקת זו.

3.במהלך העניינים הרגיל נחשף תובע לראיות הנתבע המוגשות בתצהירים לאחר שכבר הוגשו תצהיריו שלו, באופן שמונע ממנו לתקנם ולהשלימם. לא כך במקרה דנן. מהלך הבירור היה כזה שאף הוא מצדד בדחיית הבקשה וקבלת ההתנגדות. במה דברים אמורים?

תצהירו של העד היחיד מטעם התובעת, עו"ד רביץ, ניתן ביום 12.3.2009 והוגש לבית-המשפט ביום 24.3.2009. תצהירו של יואב קובי מטעם העמותה, בו ניתן ביטוי לטענות שנזכרו קודם לכן בבקשת הרשות להתגונן ושנדונו לעיל, נחתם ביום 3.8.2009 והוגש לבית-המשפט בתכוף לאחר מכן. באותו מועד התנהל ההליך רק בציר היחסים שבין התובעת לבין העמותה. ביום 15.3.2010 ולאחר שכבר הוגשו התצהירים הללו הורה בית-המשפט על צירוף עיריית חדרה כנתבעת נוספת על-יסוד תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, מהיותה בעל-דין נחוץ ודרוש לשם הכרעה בטענות התובעת והעמותה. כפועל יוצא הגישה התובעת כתב-תביעה מתוקן.

בשולי החלטתי מיום 15.3.2010 נקבע כך:

[...] אני מביאה בחשבון כי הן תצהירי התובעת והן תצהירי הנתבעת יתייחסו (צ"ל התייחסו, ק"א) בפועל ליריעה שהיא רחבה מזו שהועלתה בכתב התביעה המקורי, ולרבות למעמדה ולמקומה של עיריית חדרה בסכסוך בין הצדדים.

לפיכך בשלב זה, וחרף תיקון כתבי הטענות יעמדו בעינם התצהירים שהוגשו על ידי התובעת והנתבעת עד כה.

ככל שמי מצדדים אלה יבקש לאור תיקון כתב התביעה או לאור טענות שהועלו על ידי עירית חדרה להשלים את עדויותיו, כפי שמצויות בתיק, יגיש על כך בקשה מנומקת בכתב לקראת קד"מ שייקבע.

התובעת בחרה שלא להשלים את עדויותיה על-פי החלטה זו ואף לאחר תיקון כתב-התביעה נסמכה על תצהירו היחיד של עו"ד רביץ שהוגש מטעמה בשלב מוקדם של בירור ההליך. בתוך כך בחרה התובעת לא לצרף לתצהיר עדותו הראשית של עו"ד רביץ מסמכים המצויים ברשותה או בשליטתה, בהם גלומה לטענתה התייחסות לטענות ההגנה שהעלתה העמותה בבקשה למתן רשות להתגונן ובתצהירו של יואב קובי. אף בכך גלום גילוי דעת של התובעת כי לשם הוכחת עילתה שלה וסתירת טענות ההגנה אין היא נדרשת להתייחסות כזו או להצגת המסמכים האמורים. ניהול תקין והוגן של הליך משפטי אינו מאפשר לתובעת לעשות מפנה בטענותיה לעת הזו, לאחר שבחרה לא לעשות כן בהגשת כתב-התביעה המתוקן ובראיותיה הראשיות אף שניתנו לה הזדמנויות לכך, וכאשר שמיעת עדי העמותה עומדת לקראת סיום.

4.המסמך במחלוקת הוא מסמך מובהק שבשליטת התובעת. אין סיבה ממשית לכך שלא הוצג תחילה בגילוי המסמכים מטעמה ולאחר מכן גם בראיותיה הראשיות, במצורף לתצהירו של עו"ד רביץ. ודוק: הלה משמש כבא-כוחה של התובעת והוא שייצג אותה בהגשת ההליך. העד אף נחקר ארוכות בחקירה נגדית בעניינים שלשמם ובהקשרם מבקשת התובעת להציג כעת את המסמך, וניתנה לו הזדמנות הוגנת ואף למעלה מכך להתייחס אליהם מהחל ועד כלה. דא עקא, בעדותו בחקירה נגדית לא ידע עו"ד רביץ להפנות למסמך אותו מבקשת התובעת להגיש כעת, אף לא למסמך אחר מתיקה של התובעת אצל רשם החברות.

על תובע להתייחס במסכת ראיותיו הראשיות למלוא השאלות השנויות במחלוקת, בין שהן חלק מעילת התביעה ובין שמקורן בעילת ההגנה – ובלבד שעדיו כשירים ומסוגלים לכך על-פי דיני הראיות. כאשר מדובר במסמכים שהיו בחזקתו ובשליטתו של התובע, ושהיה נהיר לו במועד הגשת תצהיריו וזימון עדיו כי הם דרושים להכרעה בפלוגתות שבמחלוקת, חל כלל זה במלואו. בהינתן טענות ההגנה שעל-יסודן ניתנה לנתבעת רשות להתגונן, בהינתן הטענות שפורטו בעניין זה בתצהירו של יואב קובי, בהינתן ההזדמנות שהוענקה לתובעת להשלים את ראיותיה לאחר שכבר נחשפה לתצהיר יואב קובי במלואו, ובהינתן העובדה שלתובעת שליטה מלאה במסמכים הנוגעים להתאגדותה ולפעילותה היה עליה להגיש את המסמך שבמחלוקת כחלק מראיותיה הראשיות ובגדרו של תצהיר עו"ד רביץ. לא הובא כל טעם ממשי שיבאר או יצדיק את המנעותה של התובעת מכך. מדובר במחדל מהותי אשר רובץ לפתחה של התובעת ואין מקום להתיר לה לתקנו כעת, לאחר שבא-כוחה הצהיר 'אלה עדי'.

זאת ועוד, באורח ספציפי לא ניתן להגיש את הדוח המבוקש על-ידי יואב קובי. עצם העובדה שהלה עיין בזמן עבר כלשהו בתיק התובעת אצל רשם החברות אינה מקנה לו מעמד של מי שבאמצעותו ניתן להציג את מסמכי התובעת מתיקה שלה אצל הרשם. לעניין זה אין נפקא מינה אם עד העמותה עיין וחזה בפועל במסמך שהגשתו מתבקשת, אם לאו. למעשה מבקשת התובעת להגיש את המסמך על-יסוד תיזה של ידיעה קונסטרוקטיבית, לאמור, אם ניתנה לעד העמותה הזדמנות לעיין במסמך בתיק החברה-התובעת אצל רשם החברות הוא כשיר לכך שהמסמך יוצג באמצעותו. אימוץ תיזה זו, משמעו שכל מי שמרשם החברות פתוח לפניו כשיר להיות מי שבאמצעותו יוגשו מסמכי החברה כראיה, ולא היא. את מסמכי החברה-התובעת יש להציג באמצעות העד שהינו בעל הזיקה הישירה והממשית אליהם, ובענייננו – עד התובעת עו"ד רביץ. נוכח היעדר זיקתו של עד העמותה למסמך שבמחלוקת לא ניתן להציגו כראיה על-ידו, במהלך עדותו בחקירה נגדית.